כתיבה עיתונאית – כל מה שצריך לדעת

מבנה כתבה עיתונאית

כותרת ראשית

זו נועדה לתמצת את המידע המובא בכתבה בכמה מילים, ללכוד את תשומת ליבו של הקורא ולהוות “חכה” כדי שימשיך לקרוא. משום כך היא עושה שימוש בביטויים חזקים ובשפה ריגושית, לעיתים תוך שימוש בהומור ובמשחקי מילים. במקרים רבים הכותרת נועדה לזעזע את הקורא או ליצור אצלו תחושת בהילות וסכנה, מוזרות, חריגה מהנורמה, וכיוצ”ב. דוגמא: צה”ל הפציץ בלבנון, החות’ים תקפו בים האדום.

כותרת משנה

מרחיבה עבור הקורא את מה שהכותרת הראשית מבטאת בכמה מילים ומביאה בראשי פרקים את מה שמפורט בכתבה. למשל: כותרת המשנה של הכותרת הראשית הנ”ל תהיה: חיילים נפצעו בבית הלל מטיל חיזבאללה, שפגע ברכבם שניות אחרי שיצאו ממנו, וצה”ל תקף יעדים של ארגון הטרור | מטחים לעוטף, 3 נפילות בשדרות | פיקוד העורף: ניתן לחזור ללימודים ללא הגבלות בגוש דן | בכיר בפנטגון: “טילים וכטב”מים שוגרו מתימן לעבר ספינות בים האדום” | נתניהו בסיעת הליכוד: “ממשיכים לדבר עם האויב על שחרור חטופים – מדברים באש” | צה”ל נערך ל”פעילות משמעותית” בשג’עייה, וקרא לתושבים באזור חאן יונס להתפנות.

קרדיטים

מציינים את מי שכתב/ה את הכתבה והתואר שלו/ה (למשל: כתבנו לענייני ערבים, או כתבתנו לענייני צבא, או כתבנו בניו יורק). בדרך כלל, כשמדובר בכתבה חשובה – למשל כזו שמחדשת באופן מיוחד או שהיא בלעדית – שם הכתב/ת יודגש באות גדולה ובולטת יותר (דוגמא: הטורים של נחום ברנע ב”ידיעות אחרונות”). אם תפקידם של הצילומים בכתבה משמעותי (יותר מאשר צילום או שניים, אלא כתבה שמבוססת על צילומים) – יופיע גם שם הצלם. כיום נהוג לצרף לכתבה גם את האימייל של הכתב, כדי שבמידה שהקוראים ירצו להגיב על דבריו הם יוכלו ליצור איתו קשר בדרך זו.

כותרות ביניים

אלה כותרות קצרצרות שבאות בתוך הטקסט ונועדו לספק מידע עקרוני על מה שנאמר בקטע הכתוב אחריהן, וכן כדי לפרק את הכתבה למקטעים במטרה להקל על הקורא, במקום שייאלץ להתמודד עם גושי טקסט ארוכים. הדבר מסייע לו גם למצוא את דרכו במהירות במקום שבו עצר בקריאת הטקסט.

לידים/טיזרים

מובאות מתוך הטקסט שמובלטות באות גדולה ובולטת יותר, ולעיתים גם בצבע שונה, כדי להאיר את עיני הקורא בהדגשה שעורך הכתבה רוצה לספק. למשל: עד כה הוחזרו 115 חטופים. בשלב הבא צפויה ישראל לדרוש את שחרור החטופים המבוגרים והאבות שנותרו בשבי לאחר השבת ילדיהם. לעיתים קרובות יובא ציטוט של אחד המרואיינים בכתבה, כדי להדגיש את דבריו. למשל: מפקדו לשעבר: “כל מי שאני מדבר איתו באוגדה, מהגשש ועד לאיש הלוגיסטיקה, מדברים על אובדן משמעותי”

תצלומים

התצלומים מספקים תוספת חזותית לנאמר בטקסט הכתוב: אתרים שבהם נוגעת הידיעה, תצלומי מרואיינים המצוטטים בכתבה (למשל: הרמטכ”ל עם חיילים בחזית), צילומי דמויות המוזכרות בכתבה או נוגעות לה (למשל: משחק כדורגל) צילומי אווירה, וכו’. לצילומים יתלווה שם הצלם או סוכנות הצילום שהתצלום שייך לו/ה.

עיצוב הטקסט

כדי להקל על הקורא – הטקסט העיתונאי יובא בטורים המיושרים בשני צידיהם. רוחב הטורים משתנה בהתאם לסוג הכתבה: כתבות עיתונאיות בטורים צרים יותר – 8-4 טורים בעמוד, בהתאם לעיתון ולגודל העמוד (פורמט) – וכתבות מגזין בטורים רחבים יותר. טורי דעה יהיו בדרך כלל בטור אחד רחב, כדי לבדל את הדעות מהדיווח. כדי להקל על הקורא להפריד בעין בין ידיעה לידיעה, חלק מהידיעות יופיעו במסגרת, או בקווים מפרידים מהידיעות האחרות באותו עמוד. לצד הטקסטים הרגילים של הכתבות מובאות פעמים רבות מסגרות של מידע משלים לכתבה (למשל: פירוט לוח זמנים של אירוע, פירוט מחירי סלי מזון, נתונים סטטיסטיים, וכו’) – זאת כדי “להקפיץ” בפני הקורא את הנתונים החשובים מבלי שיצטרך לצלול לתוך הטקסט המלא.

סגנון הכתיבה העיתונאית

כאשר מדובר על ידיעות חדשותיות – הטקסט חייב להביא עובדות מדויקות, ובמידה שהוא מביא השערות, דעות ופרשנויות – הוא צריך לציין זאת, כדי שהקורא יידע להבדיל בין עובדות ללא-עובדות. הדיבור בדרך כלל ישיר, ומלווה בציטוטים של מרואיינים, אנשי מקצוע ומומחים כדי לתקף את הכתוב. הכתוב צריך להביא כמה שיותר נתונים כדי להכניס את הסיפור למסגרות זמן, הגורמים המעורבים בסיפור ותומכים אותו במידע מקצועי. מובן שתפקיד הכותב/ת לאמת את המידע מכמה כיוונים ולא לספק לקורא מידע הנשען על השערות לא מבוססות, שמועות, רכילות, קונספירציות, וכו’. כלי תקשורת רציני נבדל מכאלה חובבניים באמינות הכתבים שלו. מסיבה זו גיבורי תקשורת הם כאלה שמבססים את דיווחיהם על קשרים רציניים עם מקבלי החלטות (בפוליטיקה, בצבא, בכלכלה, בעולם התרבות, וכו’). ובשורה התחתונה – אמינות כלי התקשורת נשענת על גורמים אלה.

ניסוח הידיעה

לידיעה חדשותית יש סדר ניסוח קבוע, שבנוי כך שהצרכן יקבל את המידע העיקרי מייד ולא יאבד עניין.

1. כותרת ראשית – מנסחת את המסר המרכזי בקצרה והיא מובאת בגודל אות שיבלוט מייד לעיני הקורא, גם כשהעיתון מונח על דוכן העיתונים. בטלוויזיה – כותרות אלה פותחות את מהדורת החדשות.

2. כותרת משנה – מרחיבה כאמור את הנאמר בכותרת הראשית ומהווה “היילייט” למה שנאמר בכתבה בלי שהצרכן יצטרך להיכנס לעובי הקורה. אם זמנו קצר או סבלנותו מוגבלת – הדבר יספק לו את המידע העיקרי שהוא זקוק לו.

3. פסקת הפתיחה (בעיתונות כתובה) – כוללת שוב את תקציר הידיעה, בדרך כלל באות שמנה, שוב – כדי שייקל על הצרכן לקלוט את המסר במהירות.

4. המשפטים – קצרים ולעניין (אחד הכללים הרווחים אומר שמשפט צריך לכלול עד 15 מילים).

5. פסקאות – קצרות ככל הניתן, כדי לא ליצור גושי טקסט ארוכים שמקשים על הקורא את הקריאה. היות שקיבולת של עמוד בעיתון מוגבלת – חלק גדול מהמלאכה של העורכים היא לקצץ בטקסט ולברור את העיקר מהתפל. ברדיו – מוקצה לכל נושא סך מצומצם של משפטים, כשכל נושא הוא מעין פסקה.

דעו מי הקהל שלכם

הכוונת מאמר/כתבה/ידיעה לקהל הנכון היא חלק בלתי נפרד מהידיעה כיצד לנסח את הכתיבה העיתונאית. הכרת קהל הצרכנים תשפיע כמובן על המידע שמביאים בפניו, הפרשנות, צורת ניסוח הדברים, קביעת הכותרות והעיצוב. העניין של הצרכן, גילו, מעמדו הכלכלי והחברתי, הבנתו, רמתו הלשונית ותחומי העניין שלו משפיעים על רמת ההעמקה בידיעות, ניסוחן ומורכבותן. מובן שקוראי עיתון “שמאלני” אינם זהים לקוראי עיתון “ימני”, וקוראי עיתון חרדי לא יקבלו עיתון חילוני – ובהתאם גם הכתיבה משתנה ומותאמת באמצעות כותבים נכונים והמידע המתאים לקהל היעד. באותה מידה יש הבדל בין מקומון לעיתון ארצי, או למגזין מתמחה. לחלופין, שימו לב – יתכן שמדובר בכתיבת כתבות יחצ, שנועדו לשווק או לפרסם את העסק מזמין הכתבה. 

חמשת כללי הכתיבה העיתונאית

כל תלמיד תקשורת לומד בשנתו הראשונה כי כללי הכתיבה כוללים התייחסות לשישה מרכיבים: מי (מושא הכתבה), מה (הנושא/האירוע המסוקר), איפה (קרה האירוע), מתי (הוא אירע), למה (הוא אירע) וכיצד (הוא אירע). כל המרכיבים הללו מוצגים מייד בתחילת הכתבה, כבר בפסקת הפתיחה. כך הקורא יודע בדיוק על מה מדובר, בעוד הכתב שמקפיד על הכללת כל הגורמים יודע כי הוא כיסה את כל ההיבטים הנדרשים. מבחינת הכתב – כתיבת כתבה היא בצורת פירמידה הפוכה: ראשית המידע החשוב ביותר בהתבסס על ששת המרכיבים הנ”ל; לאחר מכן הוספת פרטים והרחבה לגבי מרכיבים אלה, כשהפרטים החשובים ביותר באים תחילה; לבסוף – פרטי רקע (למשל: מפגש של שר החוץ האמריקני עם ראש הממשלה הישראלי בנוגע למתווה המלחמה יגובה גם במידע על הקורה במדינות ערב הקשורות לנושא, וכן מדינות אירופה, רוסיה, וכו’).

סוגי הכתיבה העיתונאית

הכתיבה העיתונאית כוללת סוגים שונים של כתיבה. בין אלה העיקריים: חדשות, טורי דעה, תחקירים, טורי מומחים, פיצ’רים (כתבות חדשותיות מורחבות), כתבות מגזיניות.

כללי הכתיבה העיתונאית

העיתונות היא “כלב השמירה של הדמוקרטיה”, ולכן מבטיחה הגנה על העיתונאי מפני תביעות (והרי כאלה יכולות להיות בלי סוף היות שהאמת שהוא חושף עלולה לפגוע ברבים), תוך הבטחת חופש הפעולה שלו. מצד שני, לעיתונאי יש חובות ואתיקה שעליו לשמור. בין אלה: שמירה על דיווח אמת; הקפדה על אימות מידע ודיוקו; שמירה על אובייקטיביות של הכותב (הבאת כל העובדות); תיקון טעויות גלוי במקרה של פרסום שגוי ומתן ביטוי לגורם הנפגע; אי-פגיעה בשמו הטוב של אדם, אלא אם יש בכך עניין ציבורי, ושמירה על פרטיות; אי-פרסום מידע שנמסר לעיתונאי שלא כדי לפרסמו; אי פרסום דברים שיש בהם משום הסתה או עידוד לגזענות; העיתונאי ידאג שלא יהיה במצב של ניגוד עניינים בין עבודתו כעיתונאי לכל אינטרס אחר; ועוד. כללים אלה נקבעים בכל מדינה על ידי אגודת העיתונאים המקומית, וכך המצב גם בישראל.

כתיבה עיתונאית – רק אצל Tabello

טאבלו היא סוכנות כתיבת התוכן הגדולה בישראל. צוות הכותבים של טאבלו, המונה כ-50 כותבי תוכן מקצועיים, כולל בין היתר עיתונאיים מנוסים ומקצועיים, שישמחו לכתוב עבורכם כתבות עיתונאיות, כתבות שיווקיות וכתבות יח”צ, שיפרסמו את העסק שלכם וישדרגו אותו בכמה רמות. קדימה, בואו להעיף את העסק שלכם קדימה!
05468717090.